<h1>מחזור ויטרי סימנים ש"פ—שפ"א</h1>
<h2>דף ל:</h2>
ובסדר הזה הנהיג רבינו זצ"ל את דורו. והעמיק בדבר מכתב ידי רבו מובהק ר' יעקב בר' יקר שפירשה במסכת מגילה. לפני המאור הגדול מתקן לכולה גולה. רבנא גרשם זכרונו לברכה. וכן פירש, בראשון דחולו של מועד. כהן קורא ביום השני. לוי. וביום השלישי. ישר' וביום הרביעי. האחרון דולג וחוזר אחור. וקורא וביום השני. וביום השלישי. ולזה קרי אמימר דילוג דהא לא איירי בקריית קמאי כלל אלא מיום ליום. של אתמול בזה. ושל היום למחר. בשני של חול המועד כהן קורא ביום השלישי. לוי וביום הרביעי. ישר' וביום החמשי. אחרון חוזר על עקיבו. וביום השלישי. וביום הרביעי. בשלישי של חול המועד. כהן קורא וביום הרביעי. לוי וביום החמישי. ישר' וביום השישי. אחרון וביום הרביעי. וביום החמישי. ברביעי של חול המועד. כהן קורא וביום החמישי. לוי וביום השישי. ישר' וביום השביעי אחרון חוזר וקורא וביום החמישי וביום הששי. בחמשי של חול המועד הוא יום הושענא רבה. כהן מתחיל מלמעלה ביום החמישי. לוי ביום השישי. ישר' ביום השביעי. האחרון ביום השישי וביום השביעי. שהיה רע בעיניו שיקרא כהן ביום ערבה ביום השישי. ולוי ביום השביעי. וישר' ביום השמיני עצרת. דשמיני יום טוב ורגל בפני עצמו ואיך אתה בא לקרותו בחול. לכך מקדים הוא לכהן מלמעלה ביום החמשי. כדי שלא יעבור אחד מהן מהשביעי ואילך. שקרבנות החג כלין שם. ומיהו הבא לקרותו וביום השמיני בשביעי אין מוחין בו. שהרי אותו ישר' שלישי לא לחובת היום הוא. דהא בחול גמור אין פוחתין מתלתא גברי. ומה שינה זה מראש חדש שהשלישי קורא וביום השבת. ואין אנו מקפידין אלא באחרון לבדו שהוא קורא מוסף של ראש [חדש]. ובראשי חדשיכם. ותלתא גברי דחולו של מועד אין לנו להקפיד במה הן קורין. שהרי שלשתן לא לחובת היום מעשה מוסף. אלא לקרות בתורה בעלמא הן באים. וכיון שהספר תורה מונח לפניהן ופתח לקרות בו מוסף היום קורין והולכין בקורבנות החג כמו שהיו קורין בשאר התורה. אבל הרביעי הבא באחרונה הוא מיוחד בכל מקום לספר מעשה היום ולקרות בו. והרי פסח שעושין כן. שהראשונים קורין בפרשיות הקבועות לימים. כגון. משך תורא. כו'. והאחרון קורא בספר תורה לעצמו וקורא המוסף. ומתוך שהוא בא לשם היכירא להוכיח על קדושת היום. שהרי בחול אין קורין אלא ג'. ובמועד נוסף עליהם הרביעי. משום דאמרי' במסכתא מגילה [כ"ב ע"ב] כל דטפי מילתא מחבריה טפי ליה גברא יתירא. מתוך כך תקנו הראשונים שתהא חובת היום נקראת על ידו. ואם יום טוב עצמו המפטיר שבא להוכיח ולגלות על קדושת דהא אילו היה חול לא היה מפטיר. הואיל וקצת היכירא דיומא בדידיה הוא בא לקרות את המוסף. מאחר שהרביעי מוכן לחובת היום. נכון הדבר ומקובל. שיהא הוא קורא כאן בסוכות כולה ספיקא דיומא. שיהא כל ספק של חובת היום נקראת על ידו. שהרי לצורך כן האחרון עולה לספר מעשה היום. לפיכך צריך הוא לקרות בכל יום אותם שני פרשיות שהן ספיקן של יום. ואנו לא מצינו בכל הסימנין שקבעו רבותינו בתלמוד כגון משך. תורא. וכל אינך. שיהא שום פרשת מוסף נזכר בהן כל עיקר. אבל הראשונים הנהיגו כן לקרות בכל יום טוב מוסף שלו. וייחדוהו לאחרון מתוך שהוא בא להיכירא דיומא. כדאמרי' במגילה. כל דטפי מילתא. כו'. ומנהג כשר הוא לאחוז בו ומחזיקין אותו. נחזור על הראשונות שבת של חול המועד מפטיר קורא בשני ימים ספיקא דיומא. ומפטיר ביום בא גוג (יחזקאל ל"ח). שאותה מפלה היא המגפה הכתובה הנה יום בא לי"י. על אותם האומות שמנסה הק' לעתיד שיעשו סוכה. כדאמרי' בריש ע"ז. ואותם החדילים מלחוג את חג הסוכות יבא עליהם מגיפה. ומסיים ובזזו את בוזזיהם. כשם שאנו מפטירין בשבת של חול המועד [פסח] בעצמות היבשות (שם ל"ז). מתוך שהן היו מיוצאי מצרים בלא זמנן. ובמוסף יזכיר ספק המכוון ליום. בתוך מפני חטאינו.
